מן האין אל היש
קבוצה לנשים שאיבדו את אמהותיהן

"אובדן הבת לאמה, האם לביתה, היא תמצית הטרגדיה הנשית" (אדריאן ריץ - ילוד אישה)
יחסי אמהות בנות הינם מערכת היחסים הבסיסית והמרכזית ביותר בחיים של נשים. כולנו בנות לאימהות, וחלקנו גם אימהות לבנות. לפיכך אובדן אם בכול שלב בחייה של הבת הינו טראומה שיש לה השלכות מתמשכות לכול חייה של האישה. ב2004 הקמתי את עמותת אמהות ללא אמהות בכדי לעלות נושא חשוב זה למודעות ולתת מענה טיפולי שלא היה קיים בנושא חשוב זה.
הקבוצה מאפשרת מסע אישי בתוך מרחב בטוח מוגן שבו נשים יכולות לחקור ולהתמודד ביחד עם חיים בצל האובדן . הקבוצה מאפשרת לכל אישה להתמודד עם החיים והמוות מהמקום הייחודי שלה, אך לדעת שהיא לא לבד. הנתיב שאנו יוצרות במסע הוא נתיב שמאפשר לתת מקום, לכבד את מה שאין, אך גם להסתכל בעיניים לאותה ילדה-נערה-אישה שהיא אנחנו ולבדוק מה היא צריכה? למה היא זקוקה? מה יעזור לה להירפא? המסע האישי והקבוצתי עוסק בבקשות שלנו מהחיים. בקבוצה הנשים מהוות עדות אחת עבור השנייה. עדות שמעניקה כבוד והקשבה לסיפור המיוחד של כל אחת.במפגש הנשים עדות לכוח החיים האינסופי הגלום בכל אחת. כל אחת נוגעת בעצמה ונפגשת עם אבדנה,כאבה, חסריה, כמיהותיה ומגוון רגשותיה, אך גם מוצאת את כוחה ועצמתה. הכיוון הוא לאפשר לכל אישה ליצור רצף אינטגרטיבי של סיפור חייה, כדי לאפשר לה להיות היא עצמה -,אישה שלמה עבור עצמה ועבור אהוביה.התהליך שעוברות הנשים במפגש הוא תהליך של הגדרה – נתינת שם ועוגן לחוויה. הגדרה במילים את החוויות והרגשות ובכך ארגון שלהן. כמו כן ניתנת להם האפשרות לחוות לא רק דרך המילים אלא לאפשר לגוף לדבר,לזכור ולהחלים.
הקבוצות אינטימיות, עד 6 נשים. נפגש פעם בשבוע למשך 16-20 מפגשים.
שיר עצוב
מילים: יהונתן גפן
לענת יש שערות שחורות שחורות
כמו לאמא
ויש לה עיניים חומות מאירות
וצחוק מתגלגל בהמון חצרות
כמו לאמא.
לענת - לפעמים - יש על לחי דמעות
כמו של אמא.
ואלפי סיפורים, אגדות ושירים
כמו לאמא,
מילים של שמחה, חברות, חברים,
כמו לאמא.
אך לכל הילדים יש אימהות,
ורק לענת
אין אמא.