קצת על העבודה שלי
אני סקרנית בלתי נלאית של תהליכי חציבה. של יצרה מהאין אל היש. של הבאת הפנימי החוצה לעולם בתהליך יצירה.מאז שזכור לי, היתה בי את ההשתוקקות הזו להקשיב ולהיות עדה למסע הפנימי שאנשים עוברים. לא רק לרובד הסיפור שלהם. אלא למסע, לתהליך הפנימי שאנו נדרשים לגלות מתוכנו. לדרך היחודית של כול אחד. לשאלות, דרכי ההתמודדות, אך יותר מזה לחוות ביחד מתוך מעמקי האדמה ,מתוך העולם הפנימי האישי של כול אחד, על שפתו, קולו, הצבעים והריחות המסויימים. הלמידות, גודל החלל, המאפיינים וכו.
אני מאמינה שכשאנו יודעים ומכירים את הפנים היטב ,ויודעים לצעוד בשבילי נפשנו,אנו גם יודעים הרבה על השבילים של האחרים, ועל הארצות השונות. המפות והשפות האישיות מלמדות אותנו לא רק על הייחודי והפרטי של כול אחד, אלא הרבה יותר על הדומה והמשותף שבמסענו האנושי.
אנסה לקחת אותכם למסע משותף בממלכה הפנימית,פחות ע’י תאוריות ויותר ע’י מיתוסים, וסיפורים אישיים שלי ושל אנשים שליוותי על השאלות,דרכי ההסתכלות, ההצעה להתבוננות פנימית וההקשבה ללב.
בתהליך פנימי אני מוצאת ששוב ושוב אנו מגיעים לאיזור סגור עבורנו,שבו הראות קצרה, הנתיב נסגר לזמן מה,הידיעה כביכול נעלמת. אנו חווים זאת כלא פתוח. כאילו יש מאגרי ידיעה וחיבור שאינם נגישים לנו. הנתיב הפתוח לזמן מה נסגר. וכמו למצוא את המפתח המתאים כדי שהפתח יפתח או המילה , שאם נשתמש בה , ברגע האחרון תיפתח הדלת ונוכל להיכנס, למה שהיה עד לפני רגע חסום.

השהייה במקום הסגור יחד עם החיפוש של מה שיאפשר פתיחה.גורם לכך שברגע אחד בדיוק כמו ב"סומסום יפתח",בשנייה אחת הדלת נפתחת כשמילת הקסמים נכונה.
זה תמיד קורה ברגע אחרי אחרון. קצת כמו באגדות-כשהגיבורים ברגע האחרון נצלים או מצילים או מצליחים. –והרי מה זה המסע שלנו אם לא מסע הגיבור בדרמה של חיינו.
וברגע שנפתח- יש הקלה גדולה וכול מה שהיה סגור קודם מתחיל להיפתח ואנו פוסעים לעולם שקודם לכן לא היתה לנו גישה אליו. מה שהיה סגור, נפתח. מה שהיה לא בהיר מתבהר. לפתע נגלה עולם שלם והכול נפרש פתוח, בהיר , רחב, פתוח לאופק רחב. כול החלקים מתחברים ואפשר לראות בבהירות את הדרך ,כול הסימנים שהיו קודם לכן לא מפוענחים מקבלים פירוש בהיר. השיעורים נלמדים בקלות. וכול התהליך שהרבה פעמים אנו עוברים מתגלה בשיא יופיו ובהתפעלות.הכול מקבל משמעות בהירה.ומה שהיה סתום נפתח, מתגלה,נחשף.ומכיל לכול ההווה והעבר משמעות נוספת,כולית, שלמה. כמו בתהליך לידה , הרגע שבו משהוא חדש מגיח ויוצא שלם.
מדהימה ההרגשה כשהנוף מתחיל להיפתח . וזרם בלתי פוסק של הבנות זורם כשפע ניגר. הנוף החדש שמתגלה-מרחיב את הלב ומעורר השתאות. לרגע אחד אנחנו בהודייה מלאה, מתפעלים מהנשגב של החיים.
אני רוצה להפציר בכם
להיות סבלנים כלפי
כל הבלתי פתור והמסובך בלבבכם
ולנסות לאהוב את השאלות עצמן,
כמו חדרים נעולים
וכמו ספרים שנכתבים
בשפות זרות ומוזרות.
אל תתורו אחר התשובות,
שאינכם יכולים לקבל,
משום שלא תוכלו
לחיות אותן.
מה שחשוב הוא, חיו הכול.
חיו את השאלות כעת.
ואולי יום רחוק אחד,
בהדרגה, בלי שתשימו לבכם לכך,
תהפכו לתשובה עצמה.
ריינר מריה רילקה
מכתבים למשורר צעיר