השהייה במקום הסגור יחד עם החיפוש של מה שיאפשר פתיחה.גורם לכך שברגע אחד בדיוק כמו ב"סומסום יפתח",בשנייה אחת הדלת נפתחת כשמילת הקסמים נכונה.

זה תמיד קורה ברגע אחרי אחרון. קצת כמו באגדות-כשהגיבורים ברגע האחרון נצלים או מצילים או מצליחים.  –והרי מה זה המסע שלנו אם לא מסע הגיבור בדרמה של חיינו.

וברגע שנפתח- יש הקלה גדולה וכול מה שהיה סגור קודם מתחיל להיפתח ואנו פוסעים לעולם שקודם לכן לא היתה לנו גישה אליו. מה שהיה סגור, נפתח. מה שהיה לא בהיר מתבהר. לפתע נגלה עולם שלם והכול נפרש פתוח, בהיר , רחב, פתוח לאופק רחב. כול החלקים מתחברים ואפשר לראות בבהירות את הדרך ,כול הסימנים שהיו קודם לכן לא מפוענחים מקבלים פירוש בהיר. השיעורים נלמדים בקלות. וכול התהליך שהרבה פעמים אנו עוברים מתגלה בשיא יופיו ובהתפעלות.הכול מקבל משמעות בהירה.ומה שהיה סתום נפתח, מתגלה,נחשף.ומכיל לכול ההווה והעבר משמעות נוספת,כולית, שלמה. כמו בתהליך לידה , הרגע שבו משהוא חדש מגיח ויוצא שלם.

מדהימה ההרגשה כשהנוף מתחיל להיפתח . וזרם בלתי פוסק של הבנות זורם כשפע ניגר. הנוף החדש שמתגלה-מרחיב את הלב ומעורר השתאות. לרגע אחד אנחנו בהודייה מלאה, מתפעלים מהנשגב של החיים.

 

 

 

אני רוצה להפציר בכם

להיות סבלנים כלפי

כל הבלתי פתור והמסובך בלבבכם

ולנסות לאהוב את השאלות עצמן,

כמו חדרים נעולים

וכמו ספרים שנכתבים

בשפות זרות ומוזרות.

 

אל תתורו אחר התשובות,

שאינכם יכולים לקבל,

משום שלא תוכלו

לחיות אותן.

מה שחשוב הוא, חיו הכול.

 

חיו את השאלות כעת.

ואולי יום רחוק אחד,

בהדרגה, בלי שתשימו לבכם לכך,

תהפכו לתשובה עצמה.

 

​

ריינר מריה רילקה

מכתבים למשורר צעיר